04-9837717 קיבוץ אלונים 

  • Facebook Social Icon

 

 

רגשי אשם
מאת איציק אורן


אתייחס הפעם לתופעה אנושית רחבת היקף ויסודית בחיי היום יום האנושיים.

רגשי האשם נפוצים מאד ועומדים מאחורי התנהגויות ובחירות רבות שאנשים עושים, גם אם הם אינם מודעים לכך. השימוש ברגשי האשם מוגזם ומופרז ופעמים רבות משבש את כושר השיפוט של האדם, מעצים את הביקורת העצמית שלו ואת הגינוי העצמי שלו, מרחיק אותו מכוחותיו היצירתיים בריאים ובסך הכל מסב לו בעיקר נזק.


רגשי אשם הם תחושה לא נעימה / מזיקה, שאדם חש כשהוא מרגיש שמעשה שלו,

או – אי מעשה שלו, גרם לפגיעה באדם אחר. אנו ממהרים לחרוץ דין ולהאשים את עצמנו בכך שהיינו "לא בסדר", ובכך אנו, כביכול, מעניקים לעצמנו את ה"עונש" לו אנו ראויים על מה שעוללנו, אם עוללנו בכלל. 

רגשי האשם הם יצירה אנושית מורכבת וייחודית. האדם מלמד את עצמו כיצד לסבול ולכאוב בכל פעם שהוא מאמין שהוא פגע באדם אחר.

הרקע ל"יצירה מזיקה" זאת נוצר עם התפתחות הקבוצה האנושית, מהקבוצה הקטנה הפרימורדיאלית לקבוצה השבטית הגדולה.

נדרשו נורמות חברתיות, שמחזקות את הקבוצה ומשרתות אותה והן הוטמעו במהלך השנים והדורות לפרטים המרכיבים את הקבוצה. המבנה המונוגאמי, ההיררכיה בקבוצה, הצייתנות ( קונפורמיות) , הן הדרך של הקבוצה ומנהיגיה לשמר ולהעצים את כוחה, של הקבוצה.

אסור  VS מותר. נכון מול לא נכון.....  ילד טוב, ילד רע.... הם המסרים היוצרים את הנורמות הללו.

 

רגשי אשם הם הלקאה עצמית חסרת בקרה עם מסר ברור – "אני לא בסדר ויהיה לי קשה מאד לתקן את מה שעשיתי".

רגשי אשם הם למעשה פעולה אנוכית ביותר, בה אנו נוקטים ברגעים מסוימים.

אנו מתקשים להתבונן בסיטואציות כפי שבאמת התרחשו, מסרבים להכיר בכך שבכל רגע בחיינו אנו באמת עושים מה שאנו יכולים מתוך כוונה טובה.

 רגשי האשם אין בהם שום קשר בהכרת אחריות במעשה שעשינו, אין בהם שום החלטה מעשית לתיקון נזקים שאולי גרמנו.

רגשי אשם מתרכזים בפעולה פשוטה ופרימיטיבית למדיי – להיתקע בהאשמה עצמית.  

אם אדם חש צורך להתנצל על מעשיו שיעשה זאת ושימשיך הלאה.

התקפה עצמית,   אינה משרתת איש ואף לא מרפאה נזק שאולי נגרם לאדם אחר.

בפועל זו התעסקות של אדם עם עצמו ולא עם טובתו האמיתי של האחר. בפעולה זו אין פיצוי או נתינה לאחר אלא שוב "לקיחה", בדרך כלל אנרגטית!

כשאדם פוגע מתוך כוונה תחילה באדם אחר, מכל סיבה שתהיה, בדרך כלל הוא לא יחווה רגשי אשם. הוא יצדיק את פעולתו לפני ביצועה, בינו ובין עצמו, ו"יגבה" את עצמו על כך שיחולל פגיעה באחר. ( "דיסוננס קונטיבי").

רגשי האשם מתעוררים בדרך כלל כשהמעשה המדובר אינו מתוכנן ואינו תוצר של כוונה ברורה להזיק.

 

המסר הסמוי שאדם מעביר לעצמו בעודו מתבוסס בביצת רגשי האשם – "אני אדם לא טוב, אם לא אשגיח על עצמי מספיק בטח אפגע בכל מיני אנשים, המילים שלי אינן אחראיות, ההחלטות שלי מסוכנות לי ולסביבה..." ועוד ועוד.

המחיר

הרס הדימוי העצמי, הרס הספונטניות והיצירתיות!!!!

 

הרווח הסמוי!!!

רגשי אשם הם בסה"כ עוד סיפור שבן האדם מספר לעצמו!!

זו "יצירה" חוסמת צמיחה והצלחה.

האדם, במקום לתת לכוחותיו את הבמה היצירתית הראויה והנכונה, יוצר בעצמו פחד לבטא את מלוא כוחותיו, מתוך חשש שיגרום נזק כלשהו.

רגשי האשם משרתים את הפחד הזה, מעצימים אותו ומקבעים אותו. האדם לומד לפחד באופן קבוע מעצמו ומכוחו, ולומד לצמצם את השאגה הטבעית והבריאה, שרוצה לצאת מחזהו.



אדם המעוניין בחיים בריאים ומספקים זקוק לנתיב חיים המכיל עשייה מספקת ומאתגרת, מערכות יחסים בריאות ותחושת זהות ושייכות.

חיים כאלה אינם יכולים להתקיים בד בבד עם ריבוי רגשי האשם.

חיים יצירתיים ומספקים אמורים להיות מלאים בניסיונות,  והתנסויות!

 

חיים יצירתיים הם כאלה שמאפשרים טעויות והליכה בדרך.

רגשי אשם לא מאפשרים לסגנון חיים כזה להתרחש.

רגשי אשם מעכבים ותוקעים, כי הם מעבירים מסר לאדם – "היזהר מאד!!  בחירותיך פוגעות באחרים!!!".

אדם שמאמין לרגשי האשם האלה וחי על פי הם מוצא לעצמו בעצם, דרך מעולה להפסיק את צמיחת חייו, ומספר לעצמו סיפור  שהוא לא יכול באמת לנוע קדימה וליצור שינויים בחייו.

האדם  המתמכר לרגשי אשם, הוא אדם שהתמכר לסבל. מצב זה עלול להוביל גם לדיכאון ומיאוס בחיים. כמה אפשר לחיות, שלא לדבר על לחיות בשמחה, כשהאדם מגנה את עצמו וחורץ על עצמו דין רודף, כמעט על כל מעשה שלא מצליח לו, או על מעשים שמישהו אחר החליט שהם פוגעים, לא טובים או לא נעימים? התמכרות לרגשי אשם כמוה כהתמכרות לכל חומר מזיק. זו דרך נוראית לחסום את אתגרי הצמיחה היצירתית של האדם וקשה להבין, לזהות ולטפל בה.

מרבית בני האדם, אינם מגשימים את הפוטנציאל היצירתי הגלום בהם. פוטנציאל זה חבוי היטב באזורים לא מודעים ולא קל לשלוף אותו החוצה.

האדם בנה לעצמו, עקב הפחד לבטא את מלוא הפוטנציאל שלו, מחסומים רבים מפני האפשרות שעוצמה זו תצא אל הפועל.

המחסום העיקרי, הוא רגשי האשם, שמעביר לאדם מסרים רבים של סכנה, , של נזיפות חוזרות ונשנות על טעויות, ובעצם חוסר הסובלנות של אדם כלפי עצמו.

אנו מאמינים שהאדם ביסודו טוב ומעוניין בטוב. המיעוט השולי של אנשים המכונים "אנטי סוציאליים – פסיכופאטיים" ממילא מאופיינים בהיעדר רגשי אשם.

רגשי האשם הם נחלתם של אנשים טובים, המכים את עצמם שלא לצורך וללא תועלת.

אנו באמת עושים כמיטב יכולתנו.

ולהתקדם אם אנו מחטיפים לעצמנו מכות על כל שגיאה ובכל פעם שנדמה לנו שמישהו בדרך אולי נפגע זה כמו לעלות עם סלע ענק על הגב, הר גבוה.

 

אפשר להתנצל, אפשר להסביר, אפשר להציע עזרה ולאחר מכן הכרחי לקום, לחייך באומץ  ולהמשיך לצעוד ליעד ההתפתחות היצירתית הבאה, נקי מכל אשמה.

 

ואם אתה יודע כל כך טוב להאשים את עצמך, למד גם לזכות את עצמך מאשמה ולשחרר את עצמך מתא המעצר שיצרת לעצמך, בעצמך.

איך?  ערנות והתבוננות!!!!! ולצורך כך שוב חמשת העקרונות !!!

‏א-      הייה אחד – הייה מרכז עולמך.

‏ב-      Mastery – המחשבות שלך, הרגשות שלך , הרעיונות שלך, הגוף שלך שלך הם דברים שיש לך,  הם לא מי שאתה. נהל אותם, נהל אותך.

‏ג-       אותנטיות  - היה מי שאתה. האוטומט שמפעיל אותנו חוסם הצלחות ואושר. ערנות פותחת אותנו ליקום ובעיקר ליכולת לבחור. לבחור את מי שאנחנו.

‏ד-      מופלאות – אין התחלה או סוף. יש רק דרך לצעוד בה.חייה את חייך מתוך מופלאות. מה שקורה זה מה שקורה, אל תתווכח עם המציאות, מצא את ההזדמנויות שהמציאות מזמנת לך. חייה מתוך שפע.

‏ה-       Just Do It - משבחרת במשעול צעד בו בבטחה. דע שכאשר אתה פועל מתוך מי שהינך, הכול בסדר.

 

רגשות אשם